אלהי אביכם נתן לכם מטמון

תשובה גמורה

האברבנאל התקשה מדוע התנכר יוסף לאחיו שבאו למצרים? ועוד שאל מהו פשר התנהגותו של יוסף אל אחיו. האברבנאל הציע כי יוסף ביקש באמצעות המהלך המורכב שנקט להחזיר את האחים בתשובה. ואכן תוכניתו של יוסף מצליחה והאחים מתוודים על עוונם: "אבל אשמים אנחנו". האברבנאל מוסיף ואומר כי ליוסף היה ספק האם תשובה זו מלמדת על כך שהאחים כבר אינם שונאים את בני רחל או שמא עומדים הם בשנאתם. לפיכך החביא יוסף את הגביע באמתחת בנימין: "ואמנם השנית כי הנה עם כל הנסיון שעשה יוסף לאחיו בעלילת המרגלים עוד נשאר ספק בלבו האם היה להם אהבה עם בנימן או אם היו עדין שונאים את בני רחל אמו ולכן רצה להביא את בנימן בפרט בנסיון הגביע לראות אם ישתדלו להצילו." (פרק מג).

ואולם תחבולה זו אליה וקוץ בה. שהרי אם יאמינו האחים שבנימין גנב את הגביע ראוי הוא להיענש. ואם האחים לא ישתדלו להצילו אין הדבר מלמד על שנאתם! ומה, איפוא, תיקן יוסף בתחבולתו? לשם כך מסביר האברבנאל החביא יוסף את הכסף באמתחת האחים:

אבל חשש עם זה אולי יחשבו אחיו שהיה אמת שבנימן גנב את הגביע כמו שרחל אמו גנבה את התרפים לאביה. ואולי מפני זה יאמרו הנפש החוטאת היא תמות ולא ידרשו בעדו בכל כחם לא לשנאתם אותו כי אם לבשתם מרוע המעשה. הנה מפני זה צוה יוסף לשום עם הגביע כסף שברו וכן כספיהם של כלם שבזה יכירו הם שלא היה האשמת בנימן ורשעתו כי אם מעלילת האדון. ובידיעתם זה אם יחמלו עליו וישתדלו להוציאו מעבודתו יודע שהם אוהבים אותו ויהיו בעיני יוסף בעלי תשובה גמורים.

כחיזוק לדברי האברבנאל ניתן לציין את דבריו של יוסף לאשר על ביתו לשים את הכסף בפי אמתחת האחים (בניגוד לפעם הראשונה בה הכסף הוחבא באמתחותיהם סתם): וַיְצַ֞ו אֶת־אֲשֶׁ֣ר עַל־בֵּיתוֹ֘ לֵאמֹר֒ מַלֵּ֞א אֶת־אַמְתְּחֹ֤ת הָֽאֲנָשִׁים֙ אֹ֔כֶל כַּאֲשֶׁ֥ר יוּכְל֖וּן שְׂאֵ֑ת וְשִׂ֥ים כֶּֽסֶף־אִ֖ישׁ בְּפִ֥י אַמְתַּחְתּֽוֹ: וְאֶת־גְּבִיעִ֞י גְּבִ֣יעַ הַכֶּ֗סֶף תָּשִׂים֙ בְּפִי֙ אַמְתַּ֣חַת הַקָּטֹ֔ן וְאֵ֖ת כֶּ֣סֶף שִׁבְר֑וֹ (מד, א-ב). באופן זה מבקש יוסף להבטיח כי האחים ישימו את ליבם אל הכסף וידעו כי עלילה היא על בנימין.

הביטוי בעלי תשובה גמורים בו מסיים האברבנאל את דבריו רומז כמובן לדבריו של הרמב"ם בהלכות תשובה: אי זו היא תשובה גמורה זה שבא לידו דבר שעבר בו ואפשר בידו לעשותו ופרש ולא עשה מפני התשובה (הלכות תשובה פ"ב ה"א). לשון אחר באמצעות תחבולת הגביע מבקש יוסף להחזיר את האחים לסיטואציה דומה בה נכשלו בעבר ולבחון האם תשובתם שלימה והאם עתה יעמדו בנסיון.

הכסף והגביע

כאמור לעיל תפקידו הראשון של הכסף המושם בפי אמתחות האחים הינו לוודא כי האחים ידעו שבנימין לא גנב את הגביע ואין המדובר אלא בעלילה. ואולם לצד תפקיד מרכזי זה, התורם רבות להתפתחות העלילה, נראה כי קיים לכסף ולגביע תפקיד נוסף.

לאחר שחלם יוסף את חלומותיו סיפר יוסף חלומות אלה לאחים. התורה מספרת כי האחים שנאו את יוסף על חלומותיו. יוסף נתפס בעיני האחים כמי שמבקש למשול בהם ולמלוך עליהם. ואולם לאמיתו של דבר המדובר בחלום נבואי שאכן התגשם! יוסף אינו אשם בחלום שחלם.

החלום שחלם יוסף הרי הוא כגביע הנמצא באמתחתו של בנימין. כשם שהגביע הושם באמתחתו של בנימין שלא בטובתו ושלא ברצונו כך החלום נחלם על ידי יוסף שלא ברצונו ושלא בטובתו!

זעקה זו של יוסף כתובה בפסוקים באופן מפורש. האחים מודיעים ליוסף על הכסף המושב בפי אמתחותיהם ויוסף אומר להם כי את הכסף קיבלו מאלוהיהם:

אֱלֹהֵיכֶם וֵאלֹהֵי אֲבִיכֶם נָתַן לָכֶם מַטְמוֹן בְּאַמְתְּחֹתֵיכֶם כַּסְפְּכֶם בָּא אֵלָי (בראשית מג, כג)

הכסף, בדומה לחלומותיו של יוסף, אינו תוצר אנושי. אלוהים הוא שנתן את הכסף והוא שנתן את החלומות. לפיכך לא היו האחים צריכים לשנוא את יוסף. לפיכך נדרשים האחים שלא לשנוא את בנימין. הצלחת הנסיון תלויה כל כולה בהכרה זו.

ודומה כי המסר אותו מבקש יוסף להעביר לאחיו חשוב בעיניו לא פחות מחזרתם בתשובה. יוסף מבקש לקבל את אישורם של האחים לפיו לא הוא היה אשם בשנאתם אותו.

המפגש המחודש

כאמור לדעת האברבנאל תכלית מעשיו של יוסף הינה החזרת האחים בתשובה גמורה. לדעתנו יוסף מבקש לרפא גם את נפשו שלו.

התורה מיעטה לספר אודות מפגשו הטראגי של יוסף עם אחיו על שפת הבור. לימים התברר כי יוסף התחנן אל אחיו אך הם לא שמעו את תחינתו. אין כל ספק כי מפגש קשה זה נחרט בנפשו של יוסף. פחדו של יוסף מאחיו הינו ברור ונראה כי לא במהרה ישכח.

בשעה שמגיעים האחים למצרים לשבור אוכל מתהפכות היוצרות. יוסף מרגיש מוגן מבעד לשומרים הרבים המגוננים עליו. ייתכן ותיאורי המדרש המתארים את פחדיו של יוסף מפני האחים שמא יחריבו כרך במצרים או אף את מצרים כולה רומזים לסדק זה באישיותו.

חזרתם בתשובה הגמורה של האחים משנה לא רק את מעמדם של האחים אלא גם את רגשותיו של יוסף. יוסף השומע את יהודה מוסר את נפשו עבור אחיו בנימין משתחרר מעכבותיו. פחדיו מתמוססים והוא מרגיש בטוח עם אחיו. האחים נולדים מחדש, יוסף נולד מחדש, האחווה נולדת מחדש. בזכותה של אחווה מחודשת זו יכול היה יוסף להתוודע אל אחיו בלא כל שומרי ראש:

וְלֹא יָכֹל יוֹסֵף לְהִתְאַפֵּק לְכֹל הַנִּצָּבִים עָלָיו וַיִּקְרָא הוֹצִיאוּ כָל אִישׁ מֵעָלָי וְלֹא עָמַד אִישׁ אִתּוֹ בְּהִתְוַדַּע יוֹסֵף אֶל אֶחָיו: (בראשית מה, א)

הרב אופיר סעדון, עו"ד