חשיבותה של הסליחה

לאחר מות יעקב וקבורתו מספרת לנו התורה על פחדם של האחים מפני נקמתו של יוסף על שמכרוהו לעבד:

וַיִּרְא֤וּ אֲחֵֽי־יוֹסֵף֙ כִּי־מֵ֣ת אֲבִיהֶ֔ם וַיֹּ֣אמְר֔וּ ל֥וּ יִשְׂטְמֵ֖נוּ יוֹסֵ֑ף וְהָשֵׁ֤ב יָשִׁיב֙ לָ֔נוּ אֵ֚ת כָּל־הָ֣רָעָ֔ה אֲשֶׁ֥ר גָּמַ֖לְנוּ אֹתֽוֹ: וַיְצַוּ֕וּ אֶל־יוֹסֵ֖ף לֵאמֹ֑ר אָבִ֣יךָ צִוָּ֔ה לִפְנֵ֥י מוֹת֖וֹ לֵאמֹֽר: כֹּֽה־תֹאמְר֣וּ לְיוֹסֵ֗ף אָ֣נָּ֡א שָׂ֣א נָ֠א פֶּ֣שַׁע אַחֶ֤יךָ וְחַטָּאתָם֙ כִּי־רָעָ֣ה גְמָל֔וּךָ וְעַתָּה֙ שָׂ֣א נָ֔א לְפֶ֥שַׁע עַבְדֵ֖י אֱלֹהֵ֣י אָבִ֑יךָ וַיֵּ֥בְךְּ יוֹסֵ֖ף בְּדַבְּרָ֥ם אֵלָֽיו: וַיֵּלְכוּ֙ גַּם־אֶחָ֔יו וַֽיִּפְּל֖וּ לְפָנָ֑יו וַיֹּ֣אמְר֔וּ הִנֶּ֥נּֽוּ לְךָ֖ לַעֲבָדִֽים:

ואולם המקרא מעיד על יוסף שיצא מגדרו כדי לנחם את אחיו. סליחתו של יוסף היתה שלימה לגמרי. אף שיכול היה לנקום את נקמתו המקרא מעיד עליו שהעביר עברתו וסלח לאחים לגמרי: "וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם יוֹסֵף אַל תִּירָאוּ כִּי הֲתַחַת אֱלֹהִים אָנִי: וְאַתֶּם חֲשַׁבְתֶּם עָלַי רָעָה אֱלֹהִים חֲשָׁבָהּ לְטֹבָה לְמַעַן עֲשֹׂה כַּיּוֹם הַזֶּה לְהַחֲיֹת עַם רָב: וְעַתָּה אַל תִּירָאוּ אָנֹכִי אֲכַלְכֵּל אֶתְכֶם וְאֶת טַפְּכֶם וַיְנַחֵם אוֹתָם וַיְדַבֵּר עַל לִבָּם:".

מיד לאחר פרשת סליחת יוסף מתארת התורה את אריכות ימיו של יוסף: "וַיֵּשֶׁב יוֹסֵף בְּמִצְרַיִם הוּא וּבֵית אָבִיו וַיְחִי יוֹסֵף מֵאָה וָעֶשֶׂר שָׁנִים: וַיַּרְא יוֹסֵף לְאֶפְרַיִם בְּנֵי שִׁלֵּשִׁים גַּם בְּנֵי מָכִיר בֶּן מְנַשֶּׁה יֻלְּדוּ עַל בִּרְכֵּי יוֹסֵף:" (בראשית נ', כ"ב – כ"ג)

המדרשים שדנו בפרשה זו אמנם הסבירו כי יוסף מת בקיצור שנים. יחסית לאביו ויחסית לאחיו חי הוא מעט שנים. ואכן השררה מקצרת ימיו של אדם. ואולם מקריאת הפסוקים עולה כי התורה מבקשת להדגיש מימד אחר בחייו של יוסף – את מימד השלווה אליה הגיע בערוב ימיו. יוסף חי עם כל בית אביו בהרמוניה. עם אחיו ששנאו אותו כל כך חי הוא בשלום ובאחווה. יוסף זוכה לראות דור רביעי ודור זה גדל על ברכיו. וכדברי האבן עזרא הוא עצמו מגדל את בניו, נכדיו וניניו. אחרי שנים רבות של טלטלה וייסורים יוסף זוכה לישב בשלווה.

סמיכות זו בין סליחת יוסף לאחיו לבין אריכות ימיו של יוסף והשלווה לה הוא זוכה בערוב ימיו מלמדת כמובן על הקשר שבין שני אלה. אדם המבקש לישב בשלווה מוכרח להיות סולח לפשעי זולתו. שאם לא כן לא ייזכה לעולם לישב בשלווה. אדם שאינו יודע להעביר אפו אינו זוכה לחיי אושר ושלווה אלא חי כל חייו במרדף אחר מימוש תאוות הנקמה.

מעשה אבות סימן לבנים – חכמינו זיכרונם לברכה תיקנו לנו בקריאת שמע שעל המיטה את הנוסח: "ריבונו של עולם הריני מוחל וסולח לכל מי שהכעיס והקניט אותי או שחטא כנגדי". על מנת שתערב שנתו של אדם נדרש הוא, בדומה ליוסף, למחול ולסלוח לכל מי שחטא כנגדו. שאם לא כן לא תערב עליו שנתו.

הרב אופיר סעדון, עו"ד