במה פתחה תורה
בפרשת השבוע מצווה הקב"ה את משה את מצוות קידוש החודש: "הַחֹ֧דֶשׁ הַזֶּ֛ה לָכֶ֖ם רֹ֣אשׁ חֳדָשִׁ֑ים רִאשׁ֥וֹן הוּא֙ לָכֶ֔ם לְחָדְשֵׁ֖י הַשָּׁנָֽה". מצווה זו הינה המצווה הראשונה אותה מצווה הקב"ה את משה ולפיכך כבר בפתיחת ספר בראשית אומר רש"י כי היה ראוי שהתורה תתחיל בפרשה זו:
"אמר רבי יצחק לא היה צריך להתחיל את התורה אלא מ"החודש הזה לכם", שהיא מצוה ראשונה שנצטוו בה ישראל, ומה טעם פתח בבראשית, משום "כח מעשיו הגיד לעמו לתת להם נחלת גוים", שאם יאמרו אומות העולם לישראל לסטים אתם, שכבשתם ארצות שבעה גוים, הם אומרים להם כל הארץ של הקדוש ברוך הוא היא, הוא בראה ונתנה לאשר ישר בעיניו, ברצונו נתנה להם וברצונו נטלה מהם ונתנה לנו:"
דבריו אלה של רש"י מעניקים, כמובן, משקל חשוב לזיקה שבין עם ישראל לארצו. התורה נפתחה בפרשת בראשית ולא בפרשת החודש הזה לכם כדי ללמד על זכותם של עם ישראל על ארץ ישראל.
ואולם לצד דבריו של רש"י ברצוני להציע תשובה נוספת הקוראת תיגר כנגד ההנחה לפיה התורה צריכה היתה לפתוח במצווה הראשונה שנצטוו בהם ישראל.
המצוות שנתן לנו הקב"ה הן נר לרגלינו בכל אשר נפנה. אבל לצד המצוות ישנם דברים נוספים חשובים לא פחות אשר דווקא בהם בחרה התורה לפתוח, ואלו הם ערכים ומידות טובות. צלם אלוקים שבנו, ערכי המוסר הנלמדים בספר בראשית, מהווים יסודות של הבניין היהודי, ובלעדיהם קיום המצוות הינו רעוע.
היסוד לדברים אלה, שנשמעים, לכאורה, מודרניים או חדשניים נאמר כבר על ידי הרמב"ן. לדעתו של הרמב"ן הציווי "קדושים תהיו" שנאמר בפרשת קדושים משמעותו – להיענות לערכי המוסר והיושר. הרמב"ן מלמד אותנו שאדם יכול להיות נבל ברשות התורה! אין די איפוא בקיום המצוות כדי לקיים את רצון ה' ולהיות עובד ה'. הדרך הינה מורכבת יותר ודורשת מן האדם מחויבות לנורמות מוסריות בלתי מתפשרות.
אם כך, כדי לחדד מסר זה, פתחה התורה בהיכרות עם אבות האומה אשר אומנם לא קיבלו את התורה באופן פורמאלי, אך הקפידו לחיות חיים מוסריים.
אברהם אבי האומה, כל אורחותיו אומרות חסד. אברהם נודע בהכנסת האורחים הטבועה בו, ואף בהיותו חולה ביום השלישי למילתו חיזר אחר אורחים במדבר. מידת החסד של אברהם הביאה אותו להתפלל להצלתם של אנשי סדום על אף שהיו רשעים. עוד אנחנו לומדים מאברהם כבוד לכל בני האדם באשר הם. חז"ל מלמדים אותנו שהמלאכים התגלו לפניו כערבים המשתחווים לאבק רגליהם. למרות זאת לא נמנע אברהם מלהכניסם לביתו.
הדור הבא לבית אברהם ושרה הינו דורם של יצחק ורבקה אשר המפגש ביניהם נוצר מתוך עולם של חסד. אליעזר עבד אברהם היוצא להביא אישה ליצחק עורך מבחן של גמילות חסדים. הנערה ממנה הוא יבקש מים והיא תשקה גם את הגמלים היא הנערה הראויה ליצחק.
מיעקב אנחנו לומדים ערכי עבודה. יעקב שהכרנו קודם לכן כאיש תם יושב אוהלים, מתגלה בבית לבן בפן אחר שלו – איש עבודה קשה העובד כרועה צאן ימים ולילות במשך עשרות שנים תוך שהוא נתקל בקשיים רבים ולא מוותר.
ואם במסירות נפש אנו עוסקים, הרי שאין מסירות נפש גדולה יותר ממסירות הנפש של שתי נשים מספר בראשית – רחל ותמר. רחל המחכה לאהובה שנים ארוכות, מוכנה באחת לוותר עליו ומוסרת לאחותה את הסימנים על מנת שזו לא תתבייש ביום חתונתה.
לצידה ניצבת תמר אשת מעשה מרשימה, אשר בבוא היום מוכנה היתה להפיל עצמה לכבשן האש ובלבד שלא תלבין את פניו של יהודה ברבים.
בדורם של השבטים אנו מוצאים את יהודה שמתגלה ברגע של משבר כמנהיג מורם מעם הלוקח אחריות על המצב, וכבן ואח מסור אשר ערכי ערבות הדדית משפחתית הם נר לרגליו. באחד מרגעי השיא של ספר בראשית ואולי של התורה כולה מתנדב יהודה להיות עבד עולם ליוסף, וכל זאת על מנת להציל את אחיו בנימין.
וגם בספר שמות, עוד לפני המצווה עליה הצטוו ישראל, לומדים אנו על אישיותו המיוחדת של משה רבינו. פרופ' נחמה ליבוביץ ז"ל, בעיונה הרביעי לפרשת שמות, מציינת כי הבחירה במשה נעשתה על בסיס הרגש המוסרי שפעם בקרבו. משה אשר גדל בארמון פרעה העדיף לצאת אל אחיו ולראות בסבלותם. משה מכה את האיש המצרי הפוגע באיש העברי על לא עוול בכפו. משה אומר לרשע המכה את אחיו למה תכה רעיך. משה מציל את בנות יתרו מפני הרועים הפוגעים בהם. וכלשונה היפה של נחמה: "בשלושתם מתייצב משה לימין הצדק".
סיכומו של דבר התורה פתחה בספר בראשית כדי ללמדנו על חשיבותו של המוסר האנושי ועל המחוייבות למוסר זה טרם קבלת התורה והמצוות מאת ה'.
הדברים נאמרו על ידי אשתי היקרה הילה בבר המצווה של בננו בכורנו אריאל נ"י.
הרב אופיר סעדון, עו"ד