חטא או חוויה חינוכית
לאחר שיצאו בני ישראל ממצרים התלוננו בני ישראל על מצוקת הרעב. בתגובה לפנייתם מודיע ה' למשה כי ימטיר להם מן – לחם מן השמים:
וַיֹּאמֶר ה' אֶל מֹשֶׁה הִנְנִי מַמְטִיר לָכֶם לֶחֶם מִן הַשָּׁמָיִם וְיָצָא הָעָם וְלָקְטוּ דְּבַר יוֹם בְּיוֹמוֹ לְמַעַן אֲנַסֶּנּוּ הֲיֵלֵךְ בְּתוֹרָתִי אִם לֹא: וְהָיָה בַּיּוֹם הַשִּׁשִּׁי וְהֵכִינוּ אֵת אֲשֶׁר יָבִיאוּ וְהָיָה מִשְׁנֶה עַל אֲשֶׁר יִלְקְטוּ יוֹם יוֹם:
עיון בדברי ה' למשה מלמד כי הקב"ה ביקש להשיג באמצעות המן מטרות נוספות מעבר לפתרון מצוקת הרעב. ראשית, המן היה יורד דבר יום ביומו. באופן זה הרגיש העם את השגחתו התמידית של ה' ואת תלותו בה'. שנית, הקב"ה מבקש ללמד את בני ישראל את משמעותה של השבת. ביום שישי בני ישראל אמורים לאסוף כפול ובשבת עליהם לנוח.
משה רבינו מבשר לבני ישראל את בשורת המן ואף מצווה עליהם לאסוף כל יום עבור אותו יום בלבד. עם זאת משה רבינו לא מצווה את בני ישראל לאסוף ביום השישי לחם משנה ואף אינו אומר להם שבשבת לא ימצאו את המן. לפיכך בני ישראל מופתעים מאד כאשר ביום השישי הם לוקטים הם לחם משנה:
וַיְהִי בַּיּוֹם הַשִּׁשִּׁי לָקְטוּ לֶחֶם מִשְׁנֶה שְׁנֵי הָעֹמֶר לָאֶחָד וַיָּבֹאוּ כָּל נְשִׂיאֵי הָעֵדָה וַיַּגִּידוּ לְמֹשֶׁה:
מהו פשרו של שינוי זה בין הציווי אותו קיבל משה מאת ה' לבין קיומו על ידי משה? בדבר זה נחלקו רש"י ונכדו הרשב"ם.
לדעת רש"י משה חטא בכך שלא מסר את הציווי על השבת לעם:
ויגידו למשה – שאלוהו מה היום מיומים, ומכאן יש ללמוד שעדיין לא הגיד להם משה פרשת שבת שנצטווה לומר להם והיה ביום הששי והכינו וגו', עד ששאלו את זאת, אמר להם הוא אשר דבר ה', שנצטויתי לומר לכם, ולכך ענשו הכתוב, שאמר לו עד אנה מאנתם, ולא הוציאו מן הכלל:
השתהותו של משה לצוות את העם נמשכה גם לאחר שבאו הנשיאים ושאלו אותו לפשרו של השינוי. המקרא מדגיש כי ביום השישי ציווה משה את הנשיאים בלבד. רק ביום השבת ציווה משה את העם (לראשונה) על השבת.
וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אִכְלֻהוּ הַיּוֹם כִּי שַׁבָּת הַיּוֹם לַה' הַיּוֹם לֹא תִמְצָאֻהוּ בַּשָּׂדֶה: שֵׁשֶׁת יָמִים תִּלְקְטֻהוּ וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי שַׁבָּת לֹא יִהְיֶה בּוֹ: (שמות טז, כה – כו).
שלוש פעמים חוזר המקרא על המילה היום כדי ללמדנו כי רק באותו יום ציווה משה את העם על השבת. ושמא היה הדבר מאוחר מדי. ואכן המקרא מתאר את חטאו של העם באותה לשון: וַיְהִי בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי יָצְאוּ מִן הָעָם לִלְקֹט וְלֹא מָצָאוּ: ובכך רומז כי אילו היו העם לומדים על השבת זמן מה קודם לשבת ייתכן ולא היו חוטאים. הכתוב המכליל את משה בחטא העם רומז להשתהות זו של משה.
לדעת הרשב"ם משה רבינו דחה את הציווי על השבת במכוון:
ויאמר אליהם הוא אשר דבר ה' – מיום הראשון ואני לא הגדתי לכם. ומשה נתכוון שיהיו תמיהים כשימצאו משנה להודיע להם עתה כבודו של יום השבת:
לדעת הרשב"ם הסיבה לדחיית הציווי הינה רצונו של משה להעצים את חוויית השבת אצל בני ישראל. משה ביקש שהעם ישאל מעצמו מדוע קיבלו לחם משנה. הציווי על השבת אשר יגיע מתוך שאלה אותה ישאלו בני ישראל יהפוך להיות חווייתי יותר עבור בני ישראל ולפיכך משמעותי יותר עבורם. אינו דומה ציווי חיצוני לחוויה אותו חווה אדם בכוחות עצמו. אילו היה משה מספר לבני ישראל מראש על רדת המן ביום השישי היה העם רואה זאת כחלק מהנס של המן ולא היה מחבר זאת למעמדו המיוחד של יום השבת.
הרב אופיר סעדון, עו"ד