פרשת יתרו פותחת בביקורו של יתרו, חותן משה, במדבר. התורה מספרת לנו על ביקור חגיגי ומשמח בו משפחתו של משה מתאחדת מחדש לאחר תקופה ארוכה בה נשלח משה להושיע את ישראל:
וַיָּבֹ֞א יִתְר֨וֹ חֹתֵ֥ן מֹשֶׁ֛ה וּבָנָ֥יו וְאִשְׁתּ֖וֹ אֶל־מֹשֶׁ֑ה אֶל־הַמִּדְבָּ֗ר אֲשֶׁר־ה֛וּא חֹנֶ֥ה שָׁ֖ם הַ֥ר הָאֱלֹהִֽים: וַיֹּ֙אמֶר֙ אֶל־מֹשֶׁ֔ה אֲנִ֛י חֹתֶנְךָ֥ יִתְר֖וֹ בָּ֣א אֵלֶ֑יךָ וְאִ֨שְׁתְּךָ֔ וּשְׁנֵ֥י בָנֶ֖יהָ עִמָּֽהּ: וַיֵּצֵ֨א מֹשֶׁ֜ה לִקְרַ֣את חֹֽתְנ֗וֹ וַיִּשְׁתַּ֙חוּ֙ וַיִּשַּׁק־ל֔וֹ וַיִּשְׁאֲל֥וּ אִישׁ־לְרֵעֵ֖הוּ לְשָׁל֑וֹם וַיָּבֹ֖אוּ הָאֹֽהֱלָה:
מפגש קצר זה כולל ביטויי חיבה רבים (וַיִּשְׁתַּ֙חוּ֙ וַיִּשַּׁק־ל֔וֹ וַיִּשְׁאֲל֥וּ אִישׁ־לְרֵעֵ֖הוּ לְשָׁל֑וֹם) וכן רמז לכך שיתרו מבקש את קרבת ה'. שהרי יתרו בא "אֶל־הַמִּדְבָּ֗ר אֲשֶׁר־ה֛וּא חֹנֶ֥ה שָׁ֖ם הַ֥ר הָאֱלֹהִֽים". לאחר דיאלוג קצר בין יתרו למשה מתארת התורה את תגובתו של יתרו תוך שימוש בביטוי ייחודי לפרשתנו – "ויחד יתרו". וכך הוא תיאור שיחתם של משה ויתרו:
וַיְסַפֵּ֤ר מֹשֶׁה֙ לְחֹ֣תְנ֔וֹ אֵת֩ כָּל־אֲשֶׁ֨ר עָשָׂ֤ה יְקֹוָק֙ לְפַרְעֹ֣ה וּלְמִצְרַ֔יִם עַ֖ל אוֹדֹ֣ת יִשְׂרָאֵ֑ל אֵ֤ת כָּל־ הַתְּלָאָה֙ אֲשֶׁ֣ר מְצָאָ֣תַם בַּדֶּ֔רֶךְ וַיַּצִּלֵ֖ם יְקֹוָֽק: וַיִּ֣חַדְּ יִתְר֔וֹ עַ֚ל כָּל־הַטּוֹבָ֔ה אֲשֶׁר־עָשָׂ֥ה יְקֹוָ֖ק לְיִשְׂרָאֵ֑ל אֲשֶׁ֥ר הִצִּיל֖וֹ מִיַּ֥ד מִצְרָֽיִם:
מה פירושו של ביטוי ייחודי זה? רש"י על אתר מציע שני פירושים:
"ויחד יתרו – וישמח יתרו, זהו פשוטו ומדרשו נעשה בשרו חדודין חדודין, מיצר על איבוד מצרים"
פירושו הראשון של רש"י מסתבר מאד הן מבחינה לשונית והן מבחינת רצף העלילה. מבחינה לשונית המילה ויחד קרובה מאד למילה חדווה ומבחינת רצף העלילה שמחתו של יתרו מהווה המשך ישיר לגילויי השמחה הקודמים של יתרו בבואו לבקר את משה. מנגד, פירושו השני של רש"י מעורר קושי רב. המילה ויחד מזכירה אמנם את המילה חידודים אך הרצף הסיפורי נשבר לגמרי. יתרו שבא בפנים שוחקות משנה את פניו ובמקום לשמוח בשמחתם של ישראל מיצר באובדנם של המצרים. לצד הקושי הפרשני יש להעיר כי דרשה זו מפתיעה לאור הדמות אותה בחרו חז"ל לדרוש לשלילה. חז"ל בדרשותיהם דרשו לשלילה דמויות שפגעו בעם ישראל או ניסו לפגוע בו. דמויות כגול לבן ועשו נדרשו לשלילה על כל צעד ושעל. דמותו של יתרו לעומת דמויות אלה הינה דמות חיובית ועל כן יש לשאול מדוע דרשו חז"ל את דמותו לרעה.
על מנת להשיב על שאלה זו נעיין שוב בדבריו של יתרו למשה ונבחן היטב על מה שמח יתרו בדברים אלה?
סיפור משה ליתרו את קורות בני ישראל מורכב משני חלקים:
וַיְסַפֵּ֤ר מֹשֶׁה֙ לְחֹ֣תְנ֔וֹ:
א. אֵת֩ כָּל־אֲשֶׁ֨ר עָשָׂ֤ה יְקֹוָק֙ לְפַרְעֹ֣ה וּלְמִצְרַ֔יִם עַ֖ל אוֹדֹ֣ת יִשְׂרָאֵ֑ל;
ב. אֵ֤ת כָּל־ הַתְּלָאָה֙ אֲשֶׁ֣ר מְצָאָ֣תַם בַּדֶּ֔רֶךְ וַיַּצִּלֵ֖ם יְקֹוָֽק;
חלקו הראשון של סיפור משה מתייחס לענישת המצרים על אודות ישראל. משה רבינו פותח בתיאור עונשם הקשה של המצרים במצרים ובעונשם הקשה עוד יותר על הים. חלקו השני של הסיפור מתייחס להצלתם של ישראל. יתרו השומע את שני חלקי הסיפור בוחר להתייחס (וממילא גם לשמוח) רק לחלקו השני:
"וַיִּ֣חַדְּ יִתְר֔וֹ עַ֚ל כָּל־הַטּוֹבָ֔ה אֲשֶׁר־עָשָׂ֥ה יְקֹוָ֖ק לְיִשְׂרָאֵ֑ל אֲשֶׁ֥ר הִצִּיל֖וֹ מִיַּ֥ד מִצְרָֽיִם:"
הביטוי ויחד הינו אכן ביטוי של שמחה. ואולם שמחה זו אינה מתייחסת לענישתם של המצרים אלא רק להצלתם של ישראל. יתרו שמח בטובה אשר עשה ה' לישראל. יתרו שמח בהצלת ישראל מהמצרים. ואולם יתרו אינו שמח בענישתם של המצרים!
חשיבותו של העונש
על חשיבותו של העונש למצרים ניתן ללמוד כבר מתיאור השעבוד במצרים בברית בין הבתרים. באותו מעמד בו הודיע ה' לאברהם כי גר יהיה זרעו בארץ לא להם וכי יעבדו ויענו אותו ארבע מאות שנה, גזר האלהים את דינו של הגוי ודן אותו לחובה. גאולת ישראל תהא לאחר שנות העבדות ועם ישראל יבוא על שכרו בדמות הרכוש הגדול אך בכך לא די. עונשו של הגוי על שנות העבדות הנוראות נחתם, עשר מכות במצרים וחמישים מכות על הים בו טבעו רכבו וכל חילו.
חז"ל שדרשו את יתרו לגנאי ביקשו ללמדנו כי המשפט אינו רק אמצעי לקיומו של הסדר החברתי אלא הוא מהווה ערך בעל משמעות עצמית: "כשהקדוש ברוך הוא עושה דין ברשעים שמו מתעלה". עשיית הדין ברשעים לא נועדה רק להצלת העשוקים אלא היא ביטוי לערכים של צדק וגמול אליהם יש לשאוף. נחתום דברינו בתפילה שיעשה הקב"ה דין בכל אויבנו הקמים עלינו לכלותנו. אמן.
הרב אופיר סעדון, עו"ד
