המן מן התורה מנין? המן העץ (אשר צויתיך לבלתי אכול ממנו אכלת); אסתר מן התורה מנין? ואנכי הסתר אסתיר פני ביום ההוא; מרדכי מן התורה מנין? דכתיב מר דרור ומתרגמינן: מירא דכיא.
מדרש קצר זה מבטא מגמה רווחת בחז"ל למצוא מקור לכל דבר בתורה: "לית דבר דלא רמיזא באורייתא" (אין דבר שלא נרמז בתורה). בהתאם מוצא המדרש הקבלות לשוניות בין דמויות המגילה לבין פסוקים בתורה. ואולם עיון נוסף במדרש מלמד כי המדרש מבקש לבטא באמצעות הקבלות אלה את ה – "תמה" המרכזית של כל אחת מדמויות המגילה.
ההקבלה הקולעת ביותר הינה, כמובן, ההקבלה בין דמותה של אסתר לבין "אנוכי הסתר אסתיר פני ביום ההוא". מגילת אסתר הינה מגילה של הסתר פנים. אין ניסים גלויים במגילת אסתר ואף שמו של הקב"ה לא נזכר במגילה.
ההקבלה בין דמותו של המן לבין אכילתו של האדם הראשון מעץ הדעת אף היא חזקה. האדם הראשון אכל מפרי עץ הדעת למרות שנאסר עליו ולמרות שכל יתר האילנות הותרו לו. זאת בדומה להמן שהתעקש שמרדכי יכרע ברך בפניו ולא הסתפק בכך שכל עבדי המלך השתחוו לו.
שתי ההשוואות הראשונות חורגות איפוא מן ההשוואה הלשונית ושופכות אור על טיבה של הדמות אליה הן מתייחסות. על רקע זה מתעוררת השאלה מה ביקשו חז"ל ללמדנו בהשוואה בין מרדכי לבין שמן המשחה? מה יש באותו "מירא דכיא" הרומז לדמותו של מרדכי, מעבר לדמיון הלשוני?
מדוע מרדכי לא השתחווה להמן?
חכמנו התקשו מאד בשאלה זו והציעו לה שתי תשובות מרכזיות. האחת דתית – המן עשה עצמו עבודה זרה ("עשה לו צלם מרוקם על בגדיו") ולכן מרדכי סרב להשתחוות לו. והשניה לאומית – המן ובניו כתבו את כתב השטנה שהביא להפסקת בניית בית המקדש. שתי סיבות אלה הינן, כמובן, סיבות טובות וחשובות אך הן אינן מפורשות בכתובים. הקושי הגדול עימו התמודדו חז"ל הביא אותם להעמיד את הפסוקים בדרך שאינה כתובה בהם במפורש.
ייתכן והמדרש ביחס לשמו של מרדכי מבקש להציע תשובה נוספת לשאלה זו. כאמור לעיל המדרש מותח קן בין מרדכי לבין הבושם הקרוי מור דרור. ומהו אותו מור דרור? שאלה זו הציתה את דמיונם של פרשני המקרא. הרמב"ן, בפירושו לתורה, סוקר את הדעות השונות ומגיע למסקנה כי המור הוא החומר הנעשה בגרון הצבי. ומדוע מכנה התורה את המור בתואר דרור? על כך משיב הרמב"ן:
"ואולי נאמר שהצריך הכתוב להיותו חפשי, לומר שיוקח מן הצבי ההוא בהיותו חפשי מתהלך בין ערוגות הבשמים ומתענג כרצונו, כי כאשר ילכד ויעמוד ברשות אדם לא יעשה מור כי אם מעט ואיננו מבושם. וזה דבר ברור".
הרמב"ן הסביר כי שם התואר "דרור" מלמד כי את המור יש להביא אך מן החיה החופשית. חירותה של הבהמה להתענג על ערוגות הבשמים כפי רצונה הוא הוא התנאי הנדרש להפקת המור לשמן המשחה.
נחזור עתה לחיבור עליו עומד המדרש בין מרדכי לבין המור דרור ונציע הסבר נוסף מדוע מרדכי לא השתווה להמן. מרדכי אינו משתחווה להמן כיוון שמרדכי הוא בן חורין וככזה הוא אינו כורע ברך ואינו משתחווה לבשר ודם. סירובו של מרדכי להשתחוות להמן מסמל את רצונו של מרדכי לזקוף את קומתו. מרדכי, בדומה לצבי המתהלך חופשי, אינו מסכים לוותר על חירותו.
יחס המגילה לסירובו של מרדכי
האם נהג מרדכי כשורה בכך שסרב להשתחוות להמן? והלא בגלל סירובו זה ביקש המן להשמיד את כל היהודים!
ייתכן ואת התשובה לשאלתנו נוכל למצוא בנקודת הפיתול של מגילת אסתר. לאחר שמגיע המן לשיא גדולתו שואל אותו המלך אחשורוש מה לעשות באיש אשר המלך חפץ ביקרו? המן משיב שיש להרכיב את האיש על הסוס אשר רכב עליו המלך ולהלבישו בבגדים שלבש המלך. אחשורוש, אשר רוצה לגמול טובה למרדכי, מצווה על המן לעשות כן למדרכי היהודי. מנקודה זו ואילך איתרע מזלו של המן וכמו שאמרה לו זרש אשתו: "אִ֣ם מִזֶּ֣רַע הַיְּהוּדִ֡ים מָרְדֳּכַ֞י אֲשֶׁר֩ הַחִלּ֨וֹתָ לִנְפֹּ֤ל לְפָנָיו֙ לֹא־תוּכַ֣ל ל֔וֹ כִּֽי־נָפ֥וֹל תִּפּ֖וֹל לְפָנָֽיו". ואולם יש לשאול מהי תרומתה של סצינה זו לסיפור הכולל של המגילה, שהלא הגזרה להשמיד להרוג ולאבד את היהודים התבטלה לא בזכות מרדכי, וללא קשר ישיר לסצינה זו, אלא בזכות תושייתה ופועלה של אסתר.
נראה, אם כן, שבתיאור הסיפור בו מרכיב המן את מרדכי על הסוס כמו מתייצבת המגילה לימינו של מרדכי, ותומכת בבחירתו שלא להשתחוות להמן. מרדכי שסרב להשתחוות להמן זוכה שהמן ישתחווה לו. ככה יעשה לאיש אשר מלך מלכי המלכים חפץ ביקרו.
הרב אופיר סעדון, עו"ד
