פרשת השבוע: פרשת שופטים / הרב אופיר סעדון, עו"ד

משפט צדק

הרב אופיר סעדון, עו"ד

לפני כעשר שנים סיפרה לי שופטת בכירה בדימוס על ביקור שהיה לה במערכת המשפט בארה"ב. בביקור זה הצטרפה השופטת למשפט בו הואשם חשוד באונס ללא ראיות של ממש. מסיבות שונות הרשיעו המושבעים את הנאשם והשופט צריך היה לגזור את דינו. השופטת שאלה את השופט שישב בדין האם לדעתו יש בחומר הראיות כדי להרשיע את הנאשם. השופט השיב לה בשלילה. ומה בכוונתך לעשות? מבלי להניד עפעף השיב לה השופט כי הוא יגזור את דינו למאסר בהתאם לקבוע בחוק.

סיפור זה מדגים היטב את המתח המובנה הקיים בין המשפט לבין הצדק. המשפט עשוי מכללים שנועדו לעשות צדק. ואולם יישום הכללים באופן דווקני עשוי לעיתים להביא לתוצאות שאינן צודקות. ועל כך אמר החכם באדם: "וְעוֹד רָאִיתִי תַּחַת הַשָּׁמֶשׁ מְקוֹם הַמִּשְׁפָּט שָׁמָּה הָרֶשַׁע".

פרשת שופטים עוסקת אף היא במתח זה שבין המשפט לבין הצדק. בתחילת הפרשה מצווה התורה על השופטים לשפוט בצדק ואף לרדוף אחר הצדק: "צֶ֥דֶק צֶ֖דֶק תִּרְדֹּ֑ף". אילו היתה התורה מסתפקת בקביעה זו נראה היה הדבר כי במקרה של התנגשות בין המשפט לצדק צריך היה השופט באופן ברור להכריע בהתאם לחוש הצדק שלו ולא בהתאם לכללי המשפט.

ואולם מיד בהמשך הפרשה אומרת התורה כי השופט צריך לשפוט לפי המשפט ואינה מזכירה כלל את עקרונות הצדק:

כִּ֣י יִפָּלֵא֩ מִמְּךָ֙ דָבָ֜ר לַמִּשְׁפָּ֗ט בֵּֽין־דָּ֨ם׀ לְדָ֜ם בֵּֽין־דִּ֣ין לְדִ֗ין וּבֵ֥ין נֶ֙גַע֙ לָנֶ֔גַע דִּבְרֵ֥י רִיבֹ֖ת בִּשְׁעָרֶ֑יךָ וְקַמְתָּ֣ וְעָלִ֔יתָ אֶל־הַמָּק֔וֹם אֲשֶׁ֥ר יִבְחַ֛ר יְקֹוָ֥ק אֱלֹהֶ֖יךָ בּֽוֹ : וּבָאתָ֗ אֶל־הַכֹּהֲנִים֙ הַלְוִיִּ֔ם וְאֶל־הַשֹּׁפֵ֔ט אֲשֶׁ֥ר יִהְיֶ֖ה בַּיָּמִ֣ים הָהֵ֑ם וְדָרַשְׁתָּ֙ וְהִגִּ֣ידוּ לְךָ֔ אֵ֖ת דְּבַ֥ר הַמִּשְׁפָּֽט:

מפסוקים אלה נשמע כי השופט אינו רשאי לסטות מן המשפט אף אם המשפט יביא לתוצאה שאינה צודקת. התורה מכירה בכך שלעיתים יישום דווקני של המשפט עשוי להביא לתוצאה קשה ולפיכך ממשיכה התורה ומתרה שלא לסור מדבר המשפט:

עַל־פִּ֨י הַתּוֹרָ֜ה אֲשֶׁ֣ר יוֹר֗וּךָ וְעַל־הַמִּשְׁפָּ֛ט אֲשֶׁר־יֹאמְר֥וּ לְךָ֖ תַּעֲשֶׂ֑ה לֹ֣א תָס֗וּר מִן־הַדָּבָ֛ר אֲשֶׁר־יַגִּ֥ידֽוּ לְךָ֖ יָמִ֥ין וּשְׂמֹֽאל: וְהָאִ֞ישׁ אֲשֶׁר־יַעֲשֶׂ֣ה בְזָד֗וֹן לְבִלְתִּ֨י שְׁמֹ֤עַ אֶל־הַכֹּהֵן֙ הָעֹמֵ֞ד לְשָׁ֤רֶת שָׁם֙ אֶת־יְקֹוָ֣ק אֱלֹהֶ֔יךָ א֖וֹ אֶל־הַשֹּׁפֵ֑ט וּמֵת֙ הָאִ֣ישׁ הַה֔וּא וּבִֽעַרְתָּ֥ הָרָ֖ע מִיִּשְׂרָאֵֽל:

ייתכן ועל רקע זה יש לקרא את הציווי: "לֹא־תַטֶּ֣ה מִשְׁפָּ֔ט" בשני רבדים: ברובד הפשוט – איסור לשופט להטות דין לרעה. ברובד העמוק יותר – איסור לשופט להטות דין לטובה. גם הטיית המשפט לטובת הצדק הינה הטיה.

כאמור מתח זה בין המשפט לבין הצדק מאפיין כל מערכת משפט ואף דין תורה בכלל זה. ואולם על אף שמדובר במתח מובנה התורה מבקשת מן השופט לקיים את שני הערכים במקביל:

שֹׁפְטִ֣ים וְשֹֽׁטְרִ֗ים תִּֽתֶּן־לְךָ֙ בְּכָל־שְׁעָרֶ֔יךָ אֲשֶׁ֨ר יְקֹוָ֧ק אֱלֹהֶ֛יךָ נֹתֵ֥ן לְךָ֖ לִשְׁבָטֶ֑יךָ וְשָׁפְט֥וּ אֶת־הָעָ֖ם מִשְׁפַּט־צֶֽדֶק:

הביטוי "משפט צדק" טומן בחובו סתירה פנימית. המשפט והצדק הינם ערכים מקבילים אשר לעיתים סותרים זה את זה. ואולם למרות שהשופט אינו יכול לקיים את שני הערכים לגמרי הוא נדרש לשאוף לכך! הדרישה מן השופט היושב על כסא הדין היא שישאף לקיים את שתי המערכות במקביל. שיחתור לצדק גם אם לא יוכל להגיע עד אליו ממש. שיקיים את הוראות החוק באופן הצודק ביותר האפשרי. ואפשר שבגלל שדבר זה קשה הוא עד מאד בחרה התורה בביטוי "תרדוף". להודיענו כי מדובר בשאיפה שאינה ניתנת למימוש מלא.

הרב אופיר סעדון, עו"ד