פרשת השבוע: פרשת כי תצא / הרב אופיר סעדון, עו"ד

משפט צדק

הרב אופיר סעדון, עו"ד

פרשת בן סורר ומורה הינה מן הפרשות הקשות בתורתנו. בפרשה זו מצווה התורה על הורים שבנם אינו שומע בקולם והוא זולל וסובא להביאו אל בית הדין על מנת שירגמו אותו באבנים. הקושי המוסרי המתעורר מפרשה זו מחריף עוד יותר לאור דרשת חז"ל לפיה אין הבן צריך לחולל דרמות כדי להתחייב כבן סורר ומורה ודי בכך שיאכל מעט בשר וישתה כוס יין כדי להתחייב בעונש קשה זה.

קושי מוסרי זה הביא את חז"ל להפקיע את יישומה הריאלי של פרשה זו: אמר רבי שמעון: וכי מפני שאכל זה תרטימר בשר ושתה חצי לוג יין האיטלקי אביו ואמו מוציאין אותו לסקלו? אלא לא היה ולא עתיד להיות, ולמה נכתב – דרוש וקבל שכר.

מדבריו של רבי שמעון ניתן ללמוד את העקרון החשוב לפיו לא תתכן התנגשות בין ציווי התורה לבין המוסר האנושי וכי במקרה של התנגשות שכזו יש לפרש את דברי התורה באופן שלא תיווצר התנגשות. ואולם לצד עקרון חשוב זה יש לשאול לשם מה נכתבה פרשה זו? רבי שמעון משיב לשאלה זו ואולם תשובתו נראית, לכאורה, תמוהה: "דרוש וקבל שכר". אם פרשה זו מנוגדת למוסר ויש לדורשה באופן שיאיין את משמעותה – מהי התועלת שבדרישתה?

ייתכן והתשובה לשאלה זו רמוזה באופן בו הוציאו חז"ל פרשה זו מן העולם הריאלי: "רבי יהודה אומר: אם לא היתה אמו שוה לאביו בקול ובמראה ובקומה אינו נעשה בן סורר ומורה. מאי טעמא – דאמר קרא: איננו שמע בקלנו מדקול בעינן שוין – מראה וקומה נמי בעינן שוין."

לצורך מימוש דין בן סורר ומורה נדרשים אימו ואביו של הבן סורר ומורה להיות שווים בקול ובמראה ובקומה. אם לא כן אין בית דין מקיימים דין בן סורר ומורה. והואיל ודבר זה רחוק הוא מאד שיהיו האב והאם שווים אין אנו יכולים לקיים דין בן סורר ומורה. ומדוע נדרשים האב והאם להיות שווים בקול ובמראה ובקומה? נראה כי בדרשה זו ביקשו חז"ל להעביר לנו מסר חינוכי חשוב.

העולם המודרני מציע ערכים רבים. בעולם זה קשה לזהות ערכים מוחלטים ובמקרים רבים ניתן להצביע על מורכבות ערכית. תפיסה זו הינה בעלת חשיבות רבה לאדם בוגר הנאלץ לגשר בין ערכים סותרים ולקבל עמדות המנוגדות לשלו. ואולם תפיסה מורכבת זו עשויה להיות מסוכנת בחינוך הילדים. ילד הגדל תחת ערכים סותרים עשוי לגלות קושי בגיבוש זהותו ובעיצוב דמותו וערכיו. על מנת לחנך את הילד לערכים ראויים יש לחנך את הילד באופן הרמוני. ההורים יכולים לחלוק ביניהם ערכים שונים. ואולם חינוכי של הילד צריך להיות פשוט ונטול סתירות. הביטוי המטאפורי להרמוניה זו בין ההורים מנוסח על ידי חז"ל כקול שווה של האב והאם. קולו של האב מסמל את תפיסת עולמו של האב. קולה של האם מסמל את תפיסת עולמה של האם. ובמה שקשור לחינוך הילדים קולות אלה צריכים להיות שווים.

כאשר חז"ל שאלו את עצמם מי הוא אותו בן סורר ומורה עליו דיברה תורה ואשר ראוי לעונש כה חמור חז"ל השיבו כי בן סורר ומורה זה הינו הרוע המוחלט. רוע שאינו נובע מתוצר של כשל חינוכי או של סביבה רעילה. הבן סורר ומורה אותו מבקשת התורה להעניש הינו הילד שקיבל את החינוך הטוב ביותר, את הערכים הראויים ביותר, את הסביבה התומכת ביותר ובכל זאת הפך לפגע רע. דרכם המליצית של חז"ל להביע דרישה זו הינה באמצעות התניית דין זה בכך שקולם של אביו ואימו יהיה שווה. אם ההורים חינכו את הילד באופן מיטבי ובכל זאת הילד חטא הרי שהוא ראוי לעונש.

מעניין הדבר שאחרי דרשות אלה אמרו חז"ל כי בן סורר ומורה לא היה ולא נברא. כביכול ביקשו חז"ל ללמדנו כי הרוע בעולם הינו רוע נרכש. הרוע של הבן הסורר והמורה אינו רוע פנימי אלא הוא רוע הנובע מחינוך לקוי או מהשפעת הסביבה בה גדל. האדם בבסיסו הינו בעל צלם אלוקים –רְאֵה זֶה מָצָאתִי אֲשֶׁר עָשָׂה הָאֱלֹהִים אֶת הָאָדָם יָשָׁר וְהֵמָּה בִקְשׁוּ חִשְּׁבֹנוֹת רַבִּים.

פתחנו את דברינו בשאלה מהי משמעות הביטוי: "דרוש וקבל שכר" ביחס לפרשה שגיבורה לא היה ולא נברא. תשובת הדבר היא כי בן סורר ומורה אמנם לא היה ולא נברא אך הפרשה חיה ונושמת. מפרשה זו ניתן ללמוד רבות על נפש האדם ועל דרך החינוך הראויה. לפיכך ראוי לה לפרשה זו שנדרוש אותה ודרשה זו היא עצמה השכר אותו נקבל.

הרב אופיר סעדון, עו"ד