וַיִּסַּ֨ע מִשָּׁ֤ם אַבְרָהָם֙ אַ֣רְצָה הַנֶּ֔גֶב וַיֵּ֥שֶׁב בֵּין־קָדֵ֖שׁ וּבֵ֣ין שׁ֑וּר וַיָּ֖גָר בִּגְרָֽר: וַיֹּ֧אמֶר אַבְרָהָ֛ם אֶל־שָׂרָ֥ה אִשְׁתּ֖וֹ אֲחֹ֣תִי הִ֑וא וַיִּשְׁלַ֗ח אֲבִימֶ֙לֶךְ֙ מֶ֣לֶךְ גְּרָ֔ר וַיִּקַּ֖ח אֶת־שָׂרָֽה:
וַיָּבֹ֧א אֱלֹהִ֛ים אֶל־אֲבִימֶ֖לֶךְ בַּחֲל֣וֹם הַלָּ֑יְלָה וַיֹּ֣אמֶר ל֗וֹ הִנְּךָ֥ מֵת֙ עַל־הָאִשָּׁ֣ה אֲשֶׁר־לָקַ֔חְתָּ וְהִ֖וא בְּעֻ֥לַת בָּֽעַל: וַאֲבִימֶ֕לֶךְ לֹ֥א קָרַ֖ב אֵלֶ֑יהָ וַיֹּאמַ֕ר אֲדֹנָ֕י הֲג֥וֹי גַּם־צַדִּ֖יק תַּהֲרֹֽג: הֲלֹ֨א ה֤וּא אָֽמַר־לִי֙ אֲחֹ֣תִי הִ֔וא וְהִֽיא־גַם־הִ֥וא אָֽמְרָ֖ה אָחִ֣י ה֑וּא בְּתָם־לְבָבִ֛י וּבְנִקְיֹ֥ן כַּפַּ֖י עָשִׂ֥יתִי זֹֽאת:
וַיֹּאמֶר֩ אֵלָ֨יו הָֽאֱלֹהִ֜ים בַּחֲלֹ֗ם גַּ֣ם אָנֹכִ֤י יָדַ֙עְתִּי֙ כִּ֤י בְתָם־לְבָבְךָ֙ עָשִׂ֣יתָ זֹּ֔את וָאֶחְשֹׂ֧ךְ גַּם־אָנֹכִ֛י אֽוֹתְךָ֖ מֵחֲטוֹ־לִ֑י עַל־כֵּ֥ן לֹא־נְתַתִּ֖יךָ לִנְגֹּ֥עַ אֵלֶֽיהָ: וְעַתָּ֗ה הָשֵׁ֤ב אֵֽשֶׁת־הָאִישׁ֙ כִּֽי־נָבִ֣יא ה֔וּא וְיִתְפַּלֵּ֥ל בַּֽעַדְךָ֖ וֶֽחְ֑יֵה וְאִם־אֵֽינְךָ֣ מֵשִׁ֗יב דַּ֚ע כִּי־מ֣וֹת תָּמ֔וּת אַתָּ֖ה וְכָל־אֲשֶׁר־לָֽךְ: (בראשית כ, א – ז)
דמותו של אבימלך מלך גרר מצטיירת בקריאה ראשונה כדמות תמימה ואמינה. אברהם מציג את שרה כאחותו ובעקבות מצג זה אבימלך שולח לקחת את שרה. מדבריו של אבימלך מתברר בדיעבד כי שאל גם את שרה לייחוסה ואף היא אמרה שהיא אחותו של אברהם ולא אשתו. חז"ל הוסיפו במדרש כי אבימלך שאל גם את עבדיה של שרה לייחוסה ואף הם אישרו את הדבר. מסקנתו של אבימלך לפיה לקח את שרה בתום לב ובנקיון כפים נראית סבירה לגמרי. ולא עוד אלא שהיא מקבלת אישור מאת הקב"ה האומר לאבימלך כי אכן בתום לבבו עשה זאת.
על רקע זה מעוררים דבריו של הקב"ה לאבימלך קושי רב. בפתח נאומו הראשון חורץ הקב"ה את דינו של אבימלך הִנְּךָ֥ מֵת֙ עַל־הָאִשָּׁ֣ה אֲשֶׁר־לָקַ֔חְתָּ וְהִ֖וא בְּעֻ֥לַת בָּֽעַל! על רקע תום ליבו של אבימלך מעוררת חריצת דין זו קושי רב. כיצד, איפוא, יש להסביר את הפער בין תמימותו של אבימלך לבין התגובה הקשה לה הוא זוכה?
ייתכן ואת התשובה לשאלה זו נוכל למצוא בפרשת גזלת הבארות המופיעה בהמשך הפרשה.
וְהוֹכִ֥חַ אַבְרָהָ֖ם אֶת־אֲבִימֶ֑לֶךְ עַל־אֹדוֹת֙ בְּאֵ֣ר הַמַּ֔יִם אֲשֶׁ֥ר גָּזְל֖וּ עַבְדֵ֥י אֲבִימֶֽלֶךְ: וַיֹּ֣אמֶר אֲבִימֶ֔לֶךְ לֹ֣א יָדַ֔עְתִּי מִ֥י עָשָׂ֖ה אֶת־הַדָּבָ֣ר הַזֶּ֑ה וְגַם־אַתָּ֞ה לֹא־הִגַּ֣דְתָּ לִּ֗י וְגַ֧ם אָנֹכִ֛י לֹ֥א שָׁמַ֖עְתִּי בִּלְתִּ֥י הַיּֽוֹם:
פרשה זו אף היא מתארת את אבימלך בצדקתו. אברהם מתלונן בפני אבימלך על הבאר שנגזלה ממנו על ידי עבדי אבימלך. ואולם אבימלך מוחה כנגד תוכחה זו ועיקר טענתו היא שלא ידע מי עשה את הדבר הזה. מחאתו זו של אבימלך נראית משכנעת ודומה, לכאורה, כי גם בסיפור זה האשמה נופלת על כתפיו של אברהם. שתיקתו של אברהם לשמע דבריו של אבימלך מחזקת את התחושה שאין בפיו של אברהם תשובה לדברים אלה ונראה כי הצדק עם אבימלך.
ואולם בפרשה זו נוכל למצוא תשובה לשאלתנו. אבימלך אמנם לא גזל את הבארות אך עבדיו גזלו את הבארות. הצטדקותו של אבימלך לפיה הוא לא ידע על גזלת הבארות נראית מגוחכת לאור השימוש שנעשה עבורו במי הבארות. עבדיו של אבימלך משקים את בהמותיו של אבימלך מבאר שלא הם חפרו. אף אם אבימלך לא ידע שהבהמות שתו מבארו של אברהם הרי שידע ששתו מבאר לא לו. אבימלך מודע למעשה הגזלה אף אם אינו יודע שאברהם הוא שנגזל. במלכותו של אבימלך שוררת אווירה של גזל והפקרות.
תוכחתו של אברהם לאבימלך נכונה ועומדת בעינה גם לאחר תשובותיו של אבימלך. מלך אינו יכול להתחבא מאחורי עבדיו. למלך ישנה אחריות מלאה על מעשיהם של עבדיו. כך ביחס למעשים הנעשים על ידי עבדיו למען עצמם ועל אחת כמה וכמה במקום בו נעשים מעשי העבדים למען המלך עצמו.
על רקע זה נוכל להבין את תשובתו הנוקבת של אברהם לאבימלך: וַיֹּ֙אמֶר֙ אַבְרָהָ֔ם כִּ֣י אָמַ֗רְתִּי רַ֚ק אֵין־יִרְאַ֣ת אֱלֹהִ֔ים בַּמָּק֖וֹם הַזֶּ֑ה וַהֲרָג֖וּנִי עַל־דְּבַ֥ר אִשְׁתִּֽי: (בראשית כ, יא) אבימלך אכן לא ידע ששרה אינה אשתו של אברהם ממש כשם שלא ידע שבארות המים היו שייכים לאברהם. ואולם תמימות זו של אבימלך הינה חסרת ערך. כשם שאבימלך צריך היה לדעת על גזלתם של עבדיו כך אבימלך צריך היה לדעת על מעללי עבדיו ההורגים את הבעל כדי ליקח את אשתו. אין כל ערך להימנעות המלך מליקח אשת איש אם הימנעות זו טומנת בחובה את הריגתו של בעלה על ידי עבדיו. הצהרתם של אברהם ושרה לפיה שרה הינה אחותו של אברהם לא נאמרה אלא בשל הפחד מפני האווירה האלימה שהשרו עבדיו של אבימלך.
בספר מלכים מסופר על המלך אחאב שביקש לקנות את כרמו של נבות היזרעאלי. נבות סרב לבקשה זו והמלך אחאב הלך לביתו סר וזעף. איזבל, אשתו של המלך, ביקשה לנחם את בעלה וביקשה מעדי שקר שיעידו עדות שקר על נבות שהוא מורד במלכות. נבות הוצא להורג ואחאב קיבל את כרמו מבלי שכלל ידע על מעשיה של איזבל. ואולם בבואו של אחאב לרשת את כרם נבות המתין לו אליהו הנביא שקרא כנגדו: הרצחת וגם ירשת? אחאב אמנם לא ידע מה נעשה לאחאב אך היה ראוי שידע. מלך אחראי לכל אשר מתרחש בממלכתו. ועל אחת כמה וכמה במקום בו הפשע נעשה עבורו.
הרב אופיר סעדון, עו"ד
