אברהם אבינו שולח את עבדו (אליעזר) לחרן למצוא אישה ליצחק בנו. בהגיע העבד לחרן הולך הוא לבאר המים ושם עורך הוא מבחן לבנות העיר: "וְהָיָ֣ה הַֽנַּעֲרָ֗ אֲשֶׁ֨ר אֹמַ֤ר אֵלֶ֙יהָ֙ הַטִּי־נָ֤א כַדֵּךְ֙ וְאֶשְׁתֶּ֔ה וְאָמְרָ֣ה שְׁתֵ֔ה וְגַם־גְּמַלֶּ֖יךָ אַשְׁקֶ֑ה אֹתָ֤הּ הֹכַ֙חְתָּ֙ לְעַבְדְּךָ֣ לְיִצְחָ֔ק". העבד פונה לרבקה בבקשה להשקותו ונראה, לכאורה, כי היא עומדת בניסיון באופן מלא: "וַתֹּ֖אמֶר שְׁתֵ֣ה אֲדֹנִ֑י וַתְּמַהֵ֗ר וַתֹּ֧רֶד כַּדָּ֛הּ עַל־יָדָ֖הּ וַתַּשְׁקֵֽהוּ: וַתְּכַ֖ל לְהַשְׁקֹת֑וֹ וַתֹּ֗אמֶר גַּ֤ם לִגְמַלֶּ֙יךָ֙ אֶשְׁאָ֔ב עַ֥ד אִם־כִּלּ֖וּ לִשְׁתֹּֽת: וַתְּמַהֵ֗ר וַתְּעַ֤ר כַּדָּהּ֙ אֶל־הַשֹּׁ֔קֶת וַתָּ֥רָץ ע֛וֹד אֶֽל־הַבְּאֵ֖ר לִשְׁאֹ֑ב וַתִּשְׁאַ֖ב לְכָל־גְּמַלָּֽיו:" והנה למרות הצלחת הניסיון נאמר: "וְהָאִ֥ישׁ מִשְׁתָּאֵ֖ה לָ֑הּ מַחֲרִ֕ישׁ לָדַ֗עַת הַֽהִצְלִ֧יחַ יְקֹוָ֛ק דַּרְכּ֖וֹ אִם־לֹֽא:". מדוע התלבט העבד האם הצליח ה' דרכו ולא התייחס לרבקה כמי שעמדה במבחן באופן מלא?
פולמוס הרמב"ם והראב"ד
אחת המחלוקות הידועות והמרתקות בין הרמב"ם לראב"ד התעוררה בעניין איסור הניחוש הכתוב בתורה. הרמב"ם הסביר בהלכות עבודה זרה את האיסור לנחש כאיסור לעשות סימנים המנבאים את העתיד: "כיצד הוא הנחש כגון אלו שאומרים הואיל ונפלה פתי מפי או נפל מקלי מידי איני הולך למקום פלוני היום שאם אלך אין חפציי נעשים". בהמשך דבריו מסכם הרמב"ם את האיסור לעשות נחש וכותב כי אב הטיפוס לאיסור נחש הינו מעשהו של אליעזר עבד אברהם כשחיפש אישה לרבקה.
בר הפלוגתא הגדול של הרמב"ם, הלא הוא הראב"ד, חלק בתוקף על הרמב"ם. לדעתו של הראב"ד נחש הינו רק מעשה שאין בו הגיון. כאשר אדם עושה מבחן כדי לבדוק דבר מה אין בכך נחש. בהתאם סובר הראב"ד כי אליעזר עבד אברהם לא עשה כל נחש. הראב"ד חותם את דבריו באופן ציורי: "ואיך חשב על צדיקים כמותם עבירה זו ואי הוו אינהו הוו מפקי פולסי דנורא לאפיה (ואם היה אליעזר כאן היה מעניש את הרמב"ם בשוט של אור)".
דבריו החריפים של הראב"ד מסתברים מאד. אך מה חשב הרמב"ם? מה יש במעשהו של אליעזר שהביא את הרמב"ם להתייחס למבחן שקבע אליעזר כאל נחש?
ייתכן והתשובה לשאלה זו רמוזה בפער הקיים בין המבחן אותו הציע אליעזר לבין מימושו על ידי רבקה. "וְהָיָ֣ה הַֽנַּעֲרָ֗ אֲשֶׁ֨ר אֹמַ֤ר אֵלֶ֙יהָ֙ הַטִּי־נָ֤א כַדֵּךְ֙ וְאֶשְׁתֶּ֔ה וְאָמְרָ֣ה שְׁתֵ֔ה וְגַם־גְּמַלֶּ֖יךָ אַשְׁקֶ֑ה" בהתאם למבחן שקבע אליעזר הנערה צריכה לומר באופן מיידי ורצוף כי היא תשקה אותו ואת הגמלים. מאידך, במימוש המבחן רבקה אומרת בתחילה כי היא תשקה את אליעזר אך במקום להמשיך ולומר כי היא תשקה גם את הגמלים היא משקה את אליעזר ורק לאחר מכן אומרת שתשקה את הגמלים.
מהי משמעותו של פער זה? מבחינה מהותית נראה כי הוא חסר משמעות. אדרבא, נראה כי התנהגותה של רבקה עדיפה על רצונו של אליעזר. שהרי היא אומרת ועושה. במקום לדבר על מה היא תעשה בעתיד היא מקדימה ועושה בהווה. ואולם בעולמות הנחשים להבדל זה משמעות רבה. כל משמעותם של הנחשים הינה במקום בו הם מתקיימים באופן מלא. כאשר אדם מציב סימן וסימן זה מתקיים במלואו יש בכך אות מאגי המנבא את העתיד. חוסר הדיוק בהתקיימות הסימן שומט את הקרקע מתחת הנחש.
לאור האמור ניתן להסביר את ספקו של אליעזר ביחס להתקיימות התנאי. אם יתייחס אליעזר למבחן אותו הציב כמבחן מהותי הרי שהוא התקיים במלואו. אם לעומת זאת יתייחס לתנאי כאל נחש הרי שהוא לא התקיים כלל ועיקר. שהרי רבקה לא עשתה את שביקש.
וכיצד הכריע אליעזר בסופו של דבר בספק זה?
לאחר המפגש בין אליעזר לרבקה על הבאר מזמינה רבקה את אליעזר לביתה. אליעזר המגיע לביתה מספר לבני משפחתה את הקורות אותו על הבאר והתורה מאריכה ומספרת את כל הסיפור מחדש. נחמה ליבוביץ ז"ל השוותה בין שני הסיפורים ומצאה שיש ביניהם הבדלים רבים. לדעתה של נחמה המכנה המשותף לכל ההבדלים הינו רצונו של אליעזר לשכנע את משפחתה של רבקה כי השידוך הינו שידוך טוב וראוי.
בדרכה של נחמה נצעד גם אנו ונשים את ליבנו לשינוי חשוב במיוחד. אליעזר המספר על יישום המבחן משנה את סדר הדברים שקרה ואומר כי רבקה יישמה את המבחן באופן מדוייק: "וַתְּמַהֵ֗ר וַתּ֤וֹרֶד כַּדָּהּ֙ מֵֽעָלֶ֔יהָ וַתֹּ֣אמֶר שְׁתֵ֔ה וְגַם־גְּמַלֶּ֖יךָ אַשְׁקֶ֑ה וָאֵ֕שְׁתְּ וְגַ֥ם הַגְּמַלִּ֖ים הִשְׁקָֽתָה:". בסיפור הדברים אומר אליעזר כי רבקה אמרה באופן רצוף שהיא תשקה אותו ואת הגמלים! דומה כי דבר זה נועד לגרום לבני משפחתה של רבקה (שמן הסתם האמינו בנחשים) כי הנחש התקיים במלואו. ואכן תגובתם של בני משפחתה לא מאחרת לבא:
וַיַּ֨עַן לָבָ֤ן וּבְתוּאֵל֙ וַיֹּ֣אמְר֔וּ מֵיְקֹוָ֖ק יָצָ֣א הַדָּבָ֑ר לֹ֥א נוּכַ֛ל דַּבֵּ֥ר אֵלֶ֖יךָ רַ֥ע אוֹ־טֽוֹב: הִנֵּֽה־רִבְקָ֥ה לְפָנֶ֖יךָ קַ֣ח וָלֵ֑ךְ וּתְהִ֤י אִשָּׁה֙ לְבֶן־אֲדֹנֶ֔יךָ כַּאֲשֶׁ֖ר דִּבֶּ֥ר יְקֹוָֽק:
נסכם את הדברים באופן ציורי. אליעזר עבד אברהם התלבט האם להתייחס למבחן שהציע כאל נחש (כדעת הרמב"ם) או כמבחן מהותי (כדעת הראב"ד). בסופו של דבר הכריע אליעזר כי המדובר במבחן מהותי. ואולם כדי לשכנע את לבן ובתואל כי עליהם להסכים לשידוך הציג את המבחן כנחש (כדעת הרמב"ם) אשר התקיים באופן מדוייק. ושמא על כך מסתמכים המשנים מעט בשביל שידוך טוב…
שבת שלום
הרב אופיר סעדון, עו"ד
