וַיְדַבֵּר ה' אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר: רְאֵה קָרָאתִי בְשֵׁם בְּצַלְאֵל בֶּן אוּרִי בֶן חוּר לְמַטֵּה יְהוּדָה: וָאֲמַלֵּא אֹתוֹ רוּחַ אֱלֹהִים בְּחָכְמָה וּבִתְבוּנָה וּבְדַעַת וּבְכָל מְלָאכָה: לַחְשֹׁב מַחֲשָׁבֹת לַעֲשׂוֹת בַּזָּהָב וּבַכֶּסֶף וּבַנְּחֹשֶׁת: וּבַחֲרֹשֶׁת אֶבֶן לְמַלֹּאת וּבַחֲרֹשֶׁת עֵץ לַעֲשׂוֹת בְּכָל מְלָאכָה: (שמות לא, א – ה)
בחכמה – מה שאדם שומע מאחרים ולמד: ובתבונה – מבין דבר מלבו, מתוך דברים שלמד: ובדעת – רוח הקדש: לחשוב מחשבת – אריגת מעשה חושב: ובחרשת – לשון אומנות, כמו (ישעיה מ כ) חרש חכם, ואונקלוס פירש ושנה בפירושן, שחרש אבנים קרוי אומן, וחרש עץ קרוי נגר: (רש"י)
רשימת התיאורים של בצלאל בן אורי נחלקת בצורה ברורה לשני חלקים. חלקה הראשון עוסק ביכולותיו הקוגנטיביות של בצלאל – חכמה, תבונה ודעת. חלקה השני מתאר את כישוריו השונים לצורך בניית המשכן – צורפות (בזהב, כסף ונחושת) אומנות באבנים יקרות ונגרות עץ. בין לבין מתארת התורה את בצלאל כחושב מחשבות. לכאורה, ביטוי זה הינו המשך לחלקה הראשון של הרשימה. יכולת החשיבה הינה, כמובן, יכולת קוגניטיבית מובהקת. למרות זאת הסביר רש"י ביטוי זה כחלק מחלקה השני של הרשימה: "לחשוב מחשבת – אריגת מעשה חושב". בצלאל היה אומן שידע לארוג: "מעשה חושב". ומהו אותו "מעשה חושב"? תשובה לכך נותן לנו רש"י בתחילת פרשת תרומה:
כרבים מעשה חשב – כרובים היו מצויירין בהם באריגתן, ולא ברקימה שהוא מעשה מחט, אלא באריגה בשני כותלים, פרצוף אחד מכאן ופרצוף אחד מכאן, ארי מצד זה ונשר מצד זה, וכמו שאורגין חגורות של משי, שקורין בלעז פיישי"ש [רצועות]:
אומנות "מעשה חושב" היא אומנות אריגת היריעות באופן שבו מצד אחד מצוייר אריה ומצד שני מצוייר נשר. והכל בדרך של אריגה ולא בדרך של ציור. אומנות זו מעבר להיותה קשה ליישום נדרשה למחשבה יתירה. שהרי לאותה אריגה היו שני מראות שונים. לפיכך מופיע ביטוי זה בין יכולותיו הקוגניטיביות של בצלאל לבין כישוריו האומנותיים.
ואולם מעבר לשילוב הטכני שיש בין שני אלה דומה שיש במלאכת אריגת היריעות סימליות רבה. כאמור בפירושו של רש"י לעיל הציורים על גבי היריעות לא נעשו באמצעות ריקמה על גבי היריעות אלא באמצעות אריגת היריעות. משל היריעה עצמה סבלה את שני הציורים גם יחד. מצד אחד אריה ומצד שני נשר. ציורים שונים אלה הנעשים מתוך היריעות עצמן מסמלים את המורכבות המחשבתית שנדרשה מבצלאל. לא ראיה חד מימדית אלא ראיה מורכבת. ראיה המסוגלת לראות את שני הצדדים של התמונה.
לימים תבוא מורכבות זו לידי ביטוי במחלוקתם של שני בתי ההוראה בישראל:
אמר רבי אבא אמר שמואל שלש שנים נחלקו בית שמאי ובית הלל הללו אומרים הלכה כמותנו והללו אומרים הלכה כמותנו יצאה בת קול ואמרה אלו ואלו דברי אלהים חיים הן והלכה כבית הלל.
בית הלל ובית שמאי נחלקו רבות זה עם זה. ולמרות שנחלקו מעידה בת הקול כי דברי שניהם דברי אלהים חיים. בת קול זו הינה, כמובן, ביטוי למורכבות הקיימת בחוכמת התורה. הדעה האחת אינה מוציאה מפני הדעה השניה. יש מקום לכל הדעות כולן.
ומדוע נפסקה הלכה כבית הלל? ממשיכה הברייתא ומלמדת אותנו כי הסיבה לכך הינה הכרתם של בית הלל בעקרון זה:
וכי מאחר שאלו ואלו דברי אלהים חיים מפני מה זכו בית הלל לקבוע הלכה כמותן מפני שנוחין ועלובין היו ושונין דבריהן ודברי בית שמאי ולא עוד אלא שמקדימין דברי בית שמאי לדבריהן. (עירובין יג:)
בית הלל הכירו בחכמה הקיימת גם בדעתם של בית שמאי ולפיכך היו שונים את דברי בית שמאי עם דבריהם!
משה רבינו היורד מן ההר מחזיק בידו שני לוחות עדות הכתובים משני עבריהם: וַיִּפֶן וַיֵּרֶד מֹשֶׁה מִן הָהָר וּשְׁנֵי לֻחֹת הָעֵדֻת בְּיָדוֹ לֻחֹת כְּתֻבִים מִשְּׁנֵי עֶבְרֵיהֶם מִזֶּה וּמִזֶּה הֵם כְּתֻבִים: (שמות לב, טו) האם מה שנכתב בעבר זה של הלוחות נכתב גם בעברם השני? האם את ההבדלים בין עשרת דיברות שבפרשת יתרו לעשרת הדיברות שבפרשת ואתחנן ניתן לתלות בשני עברי הלוחות?
לאחר שסלח הקב"ה לעם ישראל קיבל משה את הלוחות השניים. ביחס ללוחות אלה לא נאמר כי היו כתובים משני עבריהם. האם גם לוחות אלה זכו למעלה זו? האם דבר זה מסמל שינוי בתורה או שינוי בלומדיה? ומה היחס בין דבריו של הרמב"ם במורה הנבוכים על המעבר מאמת שקר לטוב ורע כתוצאה מחטאו של אדם הראשון על התפתחות זו בלוחות? והאם משום כך התעקשו חז"ל לומר כי לוחות ושברי לוחות מונחים בארון?
יהיו דברי אלה זכרון למו"ר הרב אהרון ליכטנשטיין שלימד את תלמידיו מורכבות מהי.
הרב אופיר סעדון, עו"ד
