פרשת השבוע: נצבים / הרב אופיר סעדון, עו"ד

פרשת ניצבים / הרב אופיר סעדון, עו"ד

אַתֶּם נִצָּבִים הַיּוֹם כֻּלְּכֶם לִפְנֵי יְקֹוָק אֱלֹהֵיכֶם רָאשֵׁיכֶם שִׁבְטֵיכֶם זִקְנֵיכֶם וְשֹׁטְרֵיכֶם כֹּל אִישׁ יִשְׂרָאֵל: טַפְּכֶם נְשֵׁיכֶם וְגֵרְךָ אֲשֶׁר בְּקֶרֶב מַחֲנֶיךָ מֵחֹטֵב עֵצֶיךָ עַד שֹׁאֵב מֵימֶיךָ: לְעָבְרְךָ בִּבְרִית יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ וּבְאָלָתוֹ אֲשֶׁר יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ כֹּרֵת עִמְּךָ הַיּוֹם: לְמַעַן הָקִים אֹתְךָ הַיּוֹם לוֹ לְעָם וְהוּא יִהְיֶה לְּךָ לֵאלֹהִים כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר לָךְ וְכַאֲשֶׁר נִשְׁבַּע לַאֲבֹתֶיךָ לְאַבְרָהָם לְיִצְחָק וּלְיַעֲקֹב:                                      (דברים, כ"ט, ט' – י"ב)

פרשת נצבים פותחת בברית אותה כורת משה בין בני ישראל לה'. בזכותה של ברית זו הופכים בני ישראל לעם, עמו של הקב"ה. ברית זו הינה כמובן בעלת חשיבות רבה ואין לגביה כל קושי. ואולם הביטוי בו נוקט משה: "אתם נצבים" מפתיע מאד. כפי שנראה להלן ביטוי זה הינו ביטוי "תפוס" וההקשרים בהם הוא תפוס הינם הקשרים שליליים. נפרט:

בשליחותו הראשונה של משה אל פרעה מקשה פרעה את ליבו ומצווה על שוטריו שלא ליתן תבן וקש לבני ישראל. בצאת משה מלפני פרעה מועלית כנגד משה טרוניא כבדה על כך שגרם לפגיעה בעמו: "וַיִּפְגְּעוּ אֶת מֹשֶׁה וְאֶת אַהֲרֹן נִצָּבִים לִקְרָאתָם בְּצֵאתָם מֵאֵת פַּרְעֹה: וַיֹּאמְרוּ אֲלֵהֶם יֵרֶא יְקֹוָק עֲלֵיכֶם וְיִשְׁפֹּט אֲשֶׁר הִבְאַשְׁתֶּם אֶת רֵיחֵנוּ בְּעֵינֵי פַרְעֹה וּבְעֵינֵי עֲבָדָיו לָתֶת חֶרֶב בְּיָדָם לְהָרְגֵנוּ:"

מי היו אותם אנשים שחרפו וגידפו את משה ואהרון? "אמר ר' יוחנן משום ר' שמעון בן יוחי: כל מקום שנאמר נצים ונצבים – אינן אלא דתן ואבירם! דתן ואבירם מוכרים לנו מפרשת המרידה הקשה במשה על ידי קורח ועדתו. בפרשה זו מתארת התורה את דתן ואבירם כניצבים לפני משה: וַיֵּעָלוּ מֵעַל מִשְׁכַּן קֹרַח דָּתָן וַאֲבִירָם מִסָּבִיב וְדָתָן וַאֲבִירָם יָצְאוּ נִצָּבִים פֶּתַח אָהֳלֵיהֶם וּנְשֵׁיהֶם וּבְנֵיהֶם וְטַפָּם: רבי יוחנן לומד בדרך של בניין אב כי כל מקום שהתורה מזכירה נצבים היא מתכוונת לדתן ואבירם.

פרשה נוספת בה הוזכרו דתן ואבירם בדרך של רמז הינה פרשת הניצים ביניהם ביקש משה להפריד בראותו אותם מריבים איש עם רעהו. וַיֵּצֵא בַּיּוֹם הַשֵּׁנִי וְהִנֵּה שְׁנֵי אֲנָשִׁים עִבְרִים נִצִּים וַיֹּאמֶר לָרָשָׁע לָמָּה תַכֶּה רֵעֶךָ: וַיֹּאמֶר מִי שָׂמְךָ לְאִישׁ שַׂר וְשֹׁפֵט עָלֵינוּ הַלְהָרְגֵנִי אַתָּה אֹמֵר כַּאֲשֶׁר הָרַגְתָּ אֶת הַמִּצְרִי:

לאור הקשרים שליליים אלה של הביטוי נצבים נשאלת כמובן השאלה מדוע משה מכנה את העם נצבים?

מרד בהנהגה

דומה כי ניתן למצוא מכנה משותף בין כל הפרשיות בהן נזכרו הנצים והנצבים. בכל אחת מפרשיות אלו יש לחוטאים את אותו מניע – מרד בהנהגה.

בשעה שביקש משה להפריד בין הניצים אמר לו הרשע: מִי שָׂמְךָ לְאִישׁ שַׂר וְשֹׁפֵט עָלֵינוּ. קריאת התגר כנגד משה היתה קריאת תגר כנגד הסמכות אותה ביקש משה לעצמו. באופן דומה הצטרפותם של דתן ואבירם לעדת קרח המשיכה את המרד בהנהגה עליו הכריז קרח: וַיִּשְׁלַח מֹשֶׁה לִקְרֹא לְדָתָן וְלַאֲבִירָם בְּנֵי אֱלִיאָב וַיֹּאמְרוּ לֹא נַעֲלֶה: הַמְעַט כִּי הֶעֱלִיתָנוּ מֵאֶרֶץ זָבַת חָלָב וּדְבַשׁ לַהֲמִיתֵנוּ בַּמִּדְבָּר כִּי תִשְׂתָּרֵר עָלֵינוּ גַּם הִשְׂתָּרֵר: ולבסוף התרסתם של דתן ואבירם כנגד משה ביציאתו מעם פרעה מלמדת כי אין הם חפצים בכל הנהגה באשר היא אף אם תוציאם מעבדות לחירות.

על שום מה ולמה מתנגדים דתן ואבירם להנהגה ולסמכות? מקובלים אנו ממרן הרב קוק זצ"ל כי אין בעולם רע ללא טוב וכי אם יש לרע קיום הרי זה רק בזכות גרעין הטוב הנמצא בו. ובכן מהו גרעין הטוב שיש במרידה בסמכות?

המורכבות שבסמכות

בפרשת ניצבים הופכים בני ישראל מיחידים לעמו של הקב"ה: לְמַעַן הָקִים אֹתְךָ הַיּוֹם לוֹ לְעָם וְהוּא יִהְיֶה לְּךָ לֵאלֹהִים". מעבר זה מיחידים לעם דורש מן היחידים וויתור משמעותי על רבות מן החירויות הנתונות להם בתור יחידים. בפרשת ראה אותה קראנו לפני כמה שבועות אומר משה לבני ישראל לקראת הכניסה לארץ: לֹא תַעֲשׂוּן כְּכֹל אֲשֶׁר אֲנַחְנוּ עֹשִׂים פֹּה הַיּוֹם אִישׁ כָּל הַיָּשָׁר בְּעֵינָיו. בארץ ישראל יהיו בני ישראל כפופים לסמכות פוליטית ולסמכות הלכתית אשר תצר מאד את צעדיהם.

כפיפות זו הינה בעלת חשיבות רבה. במישור הפוליטי העדרה של סמכות מוביל לאנרכיה: רבי חנינא סגן הכהנים אומר הוי מתפלל בשלומה של מלכות שאלמלא מוראה איש את רעהו חיים בלעו. במישור ההלכתי העדרה של סמכות עשוי להפוך את העם לקבוצות שונות ולפגוע באחדותו. לפיכך ממשיך משה ואומר לבני ישראל כי כל יחיד ויחיד חייב לכפוף את עצמו לסמכות שתקבע בארץ ישראל ואף מתרה בפורעים על החוק שיענשו בחומרה:

פֶּן־יֵ֣שׁ בָּ֠כֶם אִ֣ישׁ אוֹ־אִשָּׁ֞ה א֧וֹ מִשְׁפָּחָ֣ה אוֹ־שֵׁ֗בֶט אֲשֶׁר֩ לְבָב֨וֹ פֹנֶ֤ה הַיּוֹם֙ מֵעִם֙ ה' אֱלֹהֵ֔ינוּ לָלֶ֣כֶת לַעֲבֹ֔ד אֶת־אֱלֹהֵ֖י הַגּוֹיִ֣ם הָהֵ֑ם פֶּן־יֵ֣שׁ בָּכֶ֗ם שֹׁ֛רֶשׁ פֹּרֶ֥ה רֹ֖אשׁ וְלַעֲנָֽה: וְהָיָ֡ה בְּשָׁמְעוֹ֩ אֶת־דִּבְרֵ֨י הָֽאָלָ֜ה הַזֹּ֗את וְהִתְבָּרֵ֨ךְ בִּלְבָב֤וֹ לֵאמֹר֙ שָׁל֣וֹם יִֽהְיֶה־לִּ֔י כִּ֛י בִּשְׁרִר֥וּת לִבִּ֖י אֵלֵ֑ךְ לְמַ֛עַן סְפ֥וֹת הָרָוָ֖ה אֶת־הַצְּמֵאָֽה: לֹא־יֹאבֶ֣ה ה' סְלֹ֣חַֽ לוֹ֒ כִּ֣י אָ֠ז יֶעְשַׁ֨ן ה' וְקִנְאָתוֹ֙ בָּאִ֣ישׁ הַה֔וּא וְרָ֤בְצָה בּוֹ֙ כָּל־הָ֣אָלָ֔ה הַכְּתוּבָ֖ה בַּסֵּ֣פֶר הַזֶּ֑ה וּמָחָ֤ה ה' אֶת־שְׁמ֔וֹ מִתַּ֖חַת הַשָּׁמָֽיִם:

דא עקא ונוקשות זו עשויה להצמית את ליבם של השומעים. בני ישראל השומעים על העונשים הכבדים הצפויים להולכים בשרירות ליבם עשויים לחשוב כי נדרשים הם לציית בלבד. לא לחשוב בעצמם אלא רק לכבד את הסמכות. משה רבינו כאב אוהב מבקש למנוע תוצאה קשה זו.

משה רבינו נזכר במרידתם של דתן ואבירם. בצניעות רבה ובענווה יוצאת דופן מרכין משה את ראשו כנגד הביקורת שהוטחה בו ומעלה אותה על נס. אמנם באופן נקודתי היתה הביקורת שגויה וראויה לגנאי אך עצם קיומה של ביקורת וחשיבה עצמאית הינו בעל חשיבות רבה. משה רבינו מבקש מבני ישראל שלא יירתעו מן הביקורת. זהו אמנם תחום אפור שקשה להגדיר את גבולותיו אך קיומו של תחום זה הינו בעל חשיבות רבה.

במשך הדורות קמו בעמנו ענקי רוח אשר פעלו בלהט פנימי רב לכינון מחדש של סדרי בראשית וזאת ללא שהצטוו על כך ועל אף התנגדות קשה מצד שלומי אמוני ישראל:

רבן יוחנן בן זכאי הינו סמל ומופת לדמות אשר פעלה בניגוד גמור לדעתם של בני דורה ודעתו הכריעה את דעתם. רבן יוחנן בן זכאי הקריב את ירושלים ואת בית המקדש למען הציל את יבנה וחכמיה. חכמי דורו כעסו עליו ויש שאף הטיחו כנגדו ביקורת קשה: "משיב חכמים אחור ודעתם יסכל". ואולם לימים התברר כי כל עולם התורה ניצל בזכותו.

דמות נוספת אשר הוקעה בראשיתה על ידי בני דורו היה הרמב"ם. מפעל חייו של הרמב"ם היה ספר "משנה תורה". בספר זה קיבץ הרמב"ם הלכות מכל חלקי התורה שבעל פה ואף פסק בכל המחלוקות שהיו במשנה ובתלמוד. חכמי דורו נרתעו מאד ממפעל חדשני זה ובתחילה החרימו את ספריו. ואולם לימים התקבל הרמב"ם כגדול פוסקי הדורות ועליו נאמר "ממשה (רבינו) עד משה (=הרמב"ם) לא קם כמשה. ובעת החדשה קם לנו נביא נאמן בדמותו של הראי"ה קוק. בתקופה בה שלומי אמוני ישראל נרתעו מן העליה לארץ הביע הרב קוק תמיכה גלויה במפעל הציונות. על הגשר אותו הניח בין חלקי האומה צועדים רבים עד היום.

כל אלה הלכו מחוץ לתלם ובעשותם כן חרשו תלם חדש בו הלכו רבים. לכל אלה קרא משה נצבים.

הרב אופיר סעדון, עו"ד הינו בעל משרד עו"ד המתמחה בתחום מיסוי מקרקעין